המאגר התורני

תקציר השיעור: שאלת היסוד לגבי קרבן מוסף וכן תפילת מוסף היא האם מדובר בתוספת כללית לכבוד מעלת היום, או בתוספת מובחנת המאשרת את קדושת היום. דינים שונים של תפילת מוסף, כגון שנשים פטורות (לחלק מהדעות), שיש יחוד לתפילת מוסף בחבר עיר ודיני נדבה ותשלומים מובילים אותנו להבנה שמדובר בתפילה ייחודית. בזוהר מובא שיוסף תיקן את תפילת מוסף. יש משהו בתפילת מוסף שמשמר לנו, שמזמין לנו עליה תוספות שצומח וממשיכה מתוך האבות ומפגישה אותנו עם תפילה שהיא כימי קדם.

תקציר השיעור: שלושת הברכות הם תהליך התעצמות. ראשיתו במחויבות המעשים ללמוד על מנת לשמור ולקיים להיות בן ברית, אזי לחכמת התורה, "יודעי שמך", מתוך כך בא להתדבק בכנסת ישראל ובנותן התורה – "אשר בחר בנו מכל העמים... נותן התורה".

תקציר השיעור: בית שמאי ובית הלל נחלקו בסוגייתנו בשאלת אופן קריאת שמע: לפי בית שמאי צריכים בערב "להטות" ולקרוא וביום לעמוד, ואילו לבית בית הלל "כל אדם קורא כדרכו". לאור סקירת סוגיות רבות של מחלוקת הלל ובית הלל מול שמאי ובית שמאי, נראה שגישת בית שמאי היא מידת הדין, הרואה את העדיפות באמת השמיימית האובייקטיבית, בעוד שגישת בית הלל היא מידת הרחמים, הרואה את האמת לאמיתה המתממשת באופן סובייקטיבי בארץ. דעת בית הלל איננה קולא אלא מעורבת עם הבריות, ומחייבת אותנו להיות במציאות רוחנית של "בכל דרכיך דעהו". 

תקציר השיעור: כפי שראינו בזמן התחלת קריאת שמע של ערבית, הדעות השונות לגבי התחלת זמן קריאת שמע יכולות לתפקד כסימן או כסיבה. בקריאת שמע של שחרית, סימני ההבחנה יכולים לתפקד כסימן, מתי באמת מתחיל היום, או כסיבה – בעקבות מצבים שונים של האדם והעולם, הוא יכול להתחיל לקרוא קריאת שמע. בחלק הראשון של השיעור נעיין בסוגיית הגמרא, ונעמיק במחלוקת הראשונים האם אפשר לקרוא קריאת שמע של שחרית רק מהנץ החמה, או שהזמן שבין עלות השחר להנץ החמה אפשרי גם לקריאת שמע של ערבית וגם של שחרית. בחלק השני של השיעור, בעקבות הירושלמי, נטען שכל אחת מהדעות במשנה ובברייתא מייצגות שלב אחר בו האדם צריך להיות על מנת שיוכל לקבל עול מלכות שמים של שחרית: היכולת להכיר בדומם, צומח וחי, האפשרות לראות בני אדם, ולבסוף – התקווה להבחין בין מלכי עכו"ם למלכי ישראל. בשלב זה אנו מגיעים למצב של "ייראוך עם שמש" - לקבל על מלכות שמים, לראות את האין, עם השמש.