דרכה של הישיבה

תלמוד גדול שמביא לידי מעשה

וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה (קידושין מ:)

על שלושה דברים אפשר להעמיד את משנתנו החינוכית התורנית:

א. "תלמוד גדול": התגדלות בתורה מתוך התעסקות עם "נשמת התורה". הלימוד הגדול הוא התבוננות במשמעות של סוגיות הגמרא, בחשיפת העקרונות והיסודות הפנימיים שמהם נובעים "גופי התורה". תלמוד גדול הוא תלמוד שכל תלמיד שחפץ ללמוד תורה מתגדל בה לפי כשרונו ושורש נשמתו.

ב. בית מדרש ארצישראלי: הישיבה היא מקום לימוד תורה, מקום ה"מדרש", יחד עם זה בית המדרש הוא - בית – של בני הישיבה. אווירת הביתיות, והקצב החברתי הגבוה הם ממאפייניה הבולטים של קהילת בית המדרש. תכונה אישית ערנית נטולת 'קנאת סופרים'. גיוון הגישות הלימודיות, לצד שיח פתוח, ממלא את המזג הישיבתי בשמחת חיים המאפשר הטמעה של אמונה, הפרחת כוחות הנפש, ויצירת תרבות ערכית מחכימה ומשמעותית.

ג. "מביא לידי מעשה": הלימוד המשמעותי מביא את הלומד בישיבה להיות לאיש מעשי ויוזם. הישיבה ערה לתהליך הגאולה של דורנו, ומכשירה את בניה להיות שותפים מלאים בהנעת הגאולה הכללית והפרטית. ההשתלבות בעשייה הקהילתית בעכו, מזמינה את תלמידי הישיבה לגלות את כישרונותיהם המעשיים ולהתנסות בהם!

 האם הישיבה היא מקום לימוד תורה או שהישיבה ביסודה היא מקום חינוך? רב בישיבה נקרא ר"מ – רב מחנך, מהו עיקר תפקידו להעביר שעור או לקיים שיחות אישיות? התשובה היא ללמוד וללמד תורה כזו שהיא עצמה מחנכת, תורה שההתעסקות איתה מעוררת עניין, יוצרת משמעות ומצמיחה את האישיות של הלומד. 

הרב קוק זצ"ל כתב הרבה אודות לימוד תורה לדורנו – דור התחייה. קרא לחזור אל הלימוד העוסק ב"נשמת התורה". התורה דומה לאדם, עיקרו של האדם הוא סגולתו הרוחנית שורש נשמתו מתגלה בסוף גם בגופו ובמעשיו. כך גם "גופי התורה" והלימוד ההלכתי והעיוני הם החלק הגלוי, שדרכו ניתן להפגש עם "נשמת התורה" – המשמעות הפנימית של התורה. ודרך הצד הפנימי של התורה הלומד מעורר את נשמתו שלו. את האות שלו בתורה. 

באגרותיו (ח"א עמ' קכג) כתב הרב: "והוא הדבר מה שאני בעניי ובמר נפשי רגיל לקרוא, לשנות ולשלש מאות ואלפי פעמים, עזבנו את נשמת התורה (הערת רצי"ה: עיין זהר בהעלותך, דף קנב:). וזאת היא הצעקה הגדולה המקפת בעוזה דורות רבים, מימי הנביאים, הסופרים והחכמים, גדולי הדורות הראשונים והאחרונים. גדולי הכשרון שבנו, פנו להם בעיקר אל הצד המעשי שבתורה, וגם שם רק במקצועות מיוחדים, עבדוהו והרגילוהו בחינוך. (אבל) והצד ההרגשי, ויותר מזה הצד העיוני (החכמה הפנימית), ומה שלמעלה ממנו ובא אחריו ממילא, הקודש ההופעי שבו הגאולה והישועה גנוזה, אותו עזבו לגמרי..." 

כעת כשזכינו לעלות לארץ להקים מדינה, ללמוד תורה בדור של תחייה, זכות גדולה היא לנו לכוון את לימודנו לתורה שיש עמה גאולה של הכלל ושל היחיד.

הלמידה המשמעותית, אינה מהווה תחליף ללמדנות הקלאסית היא באה בתוכו ועל גביו. הלימוד בישיבה, בוודאי לא מדלג על לימוד הפשט, הבנת מהלך הגמרא הקשיים, הדיוקים, הסתירות וסידור שיטת הראשונים. מתוך כך ומתוך הארות בפשט, תשומת לב לצורה בה נאמרו הדברים, נתינת דגשים למחשבות הראשונות של הגמרא, (הנקרא הווא אמינא) התחשבות בסיפורים נלוים וכיוצא בזה - מביאים את הלימוד פנימה אל העומק הרוחני, אל ה"נשמע". 

הלמידה המשמעותית פותחת את המתודה הלימודית כך שכל תלמיד יוכל ברצונו להיות שותף פעיל בלמידה. 

וכפי שכותב הרב באורות התורה (ב,א) "כל הלומד תורה הוא מוציא מהכח אל הפועל את מציאות חכמתה מצד נפשו, ובוודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו, מאור הנולד להתחברותה עם נפש אחרת". 

חשיבות אופיו של ביה"מ הוא בשניים: א. בהיותו תומך את הלימוד "המדרש". כלומר, אווירת בית המדרש ורצינותו היא מצע פורה לשקדנות וללימוד מעמיק ואיכותי. ב. עבור תלמידי הישיבה בית המדרש הוא כעת הבית עם מיטב המשמעות שיכולה לנבוע מהמושג בית עבור בחור המעצב את זהותו ואישיותו. רצינות לימודית אין פרושה חיוורון והתכווצות, להפך, לימוד התורה והאווירה שנרקמת סביבו היא המקור האמיתי לשמחת חיים ולתסיסה חברתית מעצימה. 

הנסיון לימוד אותנו, הישיבות, לתת דעתנו מראש, לאיכויות שישארו ביום שיסתיימו שנות הלימוד בישיבה והתלמיד 'יוצא אל החיים'. כבר בתוך שנות הישיבה, ולכוון את ההתפתחות בישיבה באופן אמיתי וטבעי כך שהלימוד וההתנהגות לא יהיו חיצוניים. במשך שנים רבות היו תופעות של תלמידים שלמדו בבית במדרש "אש להבה" וכבר היה נראה שהם בדרך הלמדנים ובקשר בל ינתק עם התורה, והנה שנות לימודם באוניברסיטה ומרוץ החיים שבעקבותיה, השכיחו מחלק ניכר מהתלמידים בישיבות את עברם ואת לימודם. עתה הזמן להפיק את הלקחים, במידת הצורך אפילו להוריד לרגע מהלך ב"שטייגן" ולייצר בית מדרש נעים וביתי שמזמין את התורה לחלחל ולהפך לחוויה קיומית, לתרבות רוחנית ולאורח חיים טבעי המשתרש בזהותו של השותף בו.

שנות הלימוד בישיבה הם תקופת ההכנה לקראת החיים. אחד הדברים החשובים ביותר היום בתהליך גיבוש הזהות האישית התורנית הלאומית היא האידאולוגיה. אנו נמצאים במרחק שבעים ומשהו שנים מהקמת המדינה, ונדמה שחלק מהעם כבר עסוק במימוש הרווחים, "מה יוצא לי מזה..." והרוח הגדולה של החזון המדינה היהודית והגשמתה פחתה משהו. 

באנו לעכו להיות שותפים בהכרעה על גורלה היהודי של העיר. אמנם עכו היא המרוויחה הגדולה מהמצאות הישיבה בתחומה, אך גם אנו לא נחסרנו ויותר מכך מצאנו בה את מבוקשנו. עכו נותנת לנו את האקלים החינוכי להצמיח את האידיאליסטים של הדור הבא. תלמידי הישיבה חווים מכלי ראשון את הווית החיים הישראליים נוכח הקשיים האמיתיים כמו המצב הדמוגרפי המורגש היטב בעכו, אוכלוסיות חלשות בפריפריה, כמו כן החיים בעיר מעורבת מפגישים אותנו מקרוב עם הצורך הקיומי לחזק את צדקת הדרך. ואיך רפיון באמונה גאולת ישראל בארצו מזמין את 'הר הגעש' של ה'מרד הערבי' להתפרץ בעיתות רגישות. 

המפגש הבלתי אמצעי עם נקודות החולשה של עם ישראל, מעצים בנו את הרצון לחזק ולהתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-לוהינו

זהותה העתידית של עכו היא המבחן הלאומי. ללמוד בעכו תורה גדולה אמונית ישראלית ולהביא לידי מעשה – זה להיות בחזית, להתפתח במקום של שותפות פעילה בעשיית ההסטוריה.

כיצד מביאים תלמוד לידי מעשה?

בחינוך: פעילות שנתית לחיזוק שרשי ישראל בבתי ספר לא דתיים, אימוץ בית ביה"ס המקיף אמי"ת, העברת שעורי ערב, פעילות עם נוער אחה"צ. בית מדרש ישראלי לסטודנטים חילונים כל שבוע ארבע שעות. 

ברווחה: התנדבות במועדוניות לילדים במצוקה, חונכויות אישיות (בתאום עם העובדים הסוציאלים), פעילות שבועית עם ילדים מוגבלים (בשיתוף המועדון הימי בעכו), מתן עזרה בשעורי בית לילדים מתקשים. התנדבות בארגון חסד המחלק מזון למשפחות נזקקות. אימוץ ניצולי שואה, וזקנים.

תרבות: הישיבה מפיקה ארועים עירוניים, בעלי אופי של אחדות וקרוב לבבות. סביב חגי ישראל, תפילות ציבוריות בראש השנה ויוה"כ. תערוכת סוכות, מסיבת חנוכה עם אוכלוסיות חלשות. חלוקת משלוח מנות בכל רחבי העיר למשפחות רווחה. מאפיית מצות בה משתתפים מאות מתושבי העיר והסביבה ללימוד חג הפסח ופעילות חוויתית, מבצע 'נר ודגל' ביום הזכרון ויום העצמאות , ריקודגלים עירוני בחוצות העיר ביום ירושלים וכיוצא בזה.

זהות יהודית: הישיבה הקימה את מדרשת "מרחביה", המדרשה מפעילה את "המסלול היהודי" בעיר העתיקה. תלמידי הישיבה המתאימים עוברים הכשרה להדריך ולהעביר מסרים חינוכיים תוך כדי חוויה: טיולים, סדנאות וסמינריונים, לבתי ספר ולקבוצות מהארץ ומחו"ל.

כך, מלבד הטובה הגדולה שיוצאת לעכו מנוכחות הישיבה, גם בחורי הישיבה לומדים להוציא אל הפועל את כישרונותיהם, להתנסות תוך כדי למידה כל אחד לפי תחום התעניינותו. 

התלמוד הגדול והמשמעותי, בהחלט, מביא לידי מעשה גדול של פוריות קהילתית, אכפתיות ויוזמה מעשית. עכו במשך כל שנות ההסטוריה הייתה הגשר והקשר בין עם ישראל המפוזר ומפורד בגלויות לבין ארץ ישראל. כל שנות ההסטוריה הביאה עכו בתחומה את גדולי הדורות ששמרו את זיקת ישראל לארצו. הנה עתה משהוקמה המדינה ורוב ישראל יושב לבטח בארצו, זהותה של עכו מוטלת בספק. אנו נטלנו על שכמנו להתחזק בעד עמנו ובעד עכו עירנו וכך גם להשריש בבחורינו אהבת הנתינה לעמנו, לארצנו מדינתנו וגאולתנו.