שיחה מפי הרב צבי קוסטינר

תקציר : כפי שראינו, ל"ט מלאכות שבת אינן רשימה מקרית, אלא הן משקפות את מבנה המשכן ומשמשות ככלי לבניית העולם כבית להשראת השכינה. במסגרת "סידורא דפת" (שלבי הכנת הלחם), מלאכת מעמר – שעניינה איסוף וקיבוץ שיבולים לערמה – נחשבת לחריגה ומורכבת להגדרה, שכן בשונה ממלאכות אחרות היא אינה משנה פיזית את מצב החומר, אינה נצרכת בכל סוגי הגידולים, והגמרא והראשונים התקשו למצוא לה תולדות (מלאכות משנה). סביב הגדרת יצירה זו נחלקו אביי ורבא בגמרא: רבא סובר שישנו איסור מעמר גם בדברים שאינם צומחים ישירות מהקרקע (כגון כינוס מלח ממלחתא), ואילו אביי קובע את הכלל "אין עימור אלא בגידולי קרקע". בעוד ששיטת ה"אור זרוע" מרחיבה את האיסור ואוסרת מהתורה לקבץ כל דבר שהתפזר (כמו ביצים או סוכריות), הרמב"ם ורוב הפוסקים פסקו כדעת אביי ופטרו מהתורה איסוף של חומרים שאינם גידולי קרקע. כדי ליישב סתירות פנימיות בסוגיה וברמב"ם, הגדירו הראשונים כי מלאכת מעמר תלויה באופן מובהק בזיקה לקרקע וב"מקום גידולו" של החפץ. לאור זאת, ניתן לחלק את מרחב הפעולה לשלושה שלבים: בשדה (מקום הגידול המקורי) חל איסור דאורייתא לכל הדעות, בחצר חל איסור דרבנן בלבד מחשש שהדבר יוביל לעשיית מלאכה קבועה, ואילו בתוך הבית פטורים לחלוטין מאיסור מעמר (למעט מקרים בהם הקיבוץ יוצר חפץ חדש לחלוטין כמו עיגול דבלה), שכן הבית מפקיע לחלוטין את "דרך המלאכה" החקלאית. כפי שנראה, העובדה שיש סדר למלאכות מחייב שהחיבור לקרקע ימשיך מזורע, ולא יכול להיות שבמלאכה אחת לא יהיה חיוב לקשר לגידולי קרקע, ובמלאכה שאחריה כן.

תקציר : התבוננות במבנה של ל"ט אבות המלאכה ממחיש שלא מדובר באוסף איסורים מקרי אלא אלא בסדר כרונולוגי ומהותי המחולק לשלוש קטגוריות: סידורא דפת, סידורא דבגד וסידור הספר. סדר זה – מלחם ובגד ועד לכתיבת ספר תורה – מסמל את התפתחותו של האדם מהישרדות חומרית (סיפוק הצרכים הבסיסיים) אל עבר תכליתו הרוחנית העליונה. בחינת היחס שבין מלאכת החורש למלאכת הזורע והשינוי שיש בארץ ישראל בין חרישה לפני זריעה לחרישה אחר הזריעה, מעמיד את החילוק בין פעולות שתכליתן ריכוך והכנה לבין פעולות שתכליתן הצמחת הפרי. חילוק זה מסביר סתירה ברמב"ם, וחושף חלוקה בין "גילוי" לבין "יצירה" – חילוק שעומד בייסוד עשר מלאכות הפת (מלבד החרישה המהווה שלב הכנה קדמון), המהוות מעבר הדרגתי מפעולות של גילוי, כגון זריעה, ועד פעולות של יצירה, כגון אפייה. מערכת מלאכות זו משקפת את יגיעתו של האדם לברר את חומרי העולם ולהחזירו למצבו הקדמון והמתוקן.

"כִּי אֵל עֵינֵיהֶם יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיהו נ"ב, ח'). ישיבת ההסדר בעכו לבשה אתמול (ב') חג עם הגעתו של ה'מרא דאתרא דארץ ישראל', כבוד הרב הראשי לישראל הרב קלמן מאיר בר שליט"א, נשיא מועצת הרבנות הראשית ותלמיד חכם עצום וגאון. קיבלו את פני הרב הראשי מו"ר רה"י הרב יוסי שטרן שליט"א ורב העיר עכו והמחוז, הרב יוסף ישר שליט"א שפתח את דבריו והתייחס לישיבת ההסדר בעיר: "הישיבה הזו היא ישיבת הדגל של הישיבות. מגדלור תורני של ממש בעיר עכו. צובאים על דלתותיה עשרות נערים צמאים לתורה, רק כדי ללמוד בישיבה". כבוד הרב הראשי העביר שיעור מיוחד בישיבה על משמעותה של ירושלים בימינו, ימי משיח וגאולה ותפקידם החשוב של תלמידי ישיבות ההסדר בימינו. הרב דיבר על ההיסטוריה הענפה של הארץ בהתייחסו למרד בר כוכבא ועל ההבדל והיחס למשיח בן יוסף ומשיח בן דוד, תוך התבססות רחבה, עמוקה ומרתקת על פסוקים, מקורות תלמודיים, ראשונים ואחרונים כאחד. הרב חיבר את אותם המקורות לניסים העצומים שהשפיע הקב"ה עלינו במאה השנים האחרונות- בין הרצל לרב קוק, ובין לוחמי תש"ח וששת הימים לטייסי וחיילי "שאגת הארי". את השיחה העוצמתית סיכם הרב עם בקשה- דרישה לתלמידי הישיבה: "יקיריי, העם צמא לתורה. יש לכם את השפה לדבר את התורה! צאו ותשפיעו. הכל מוכן בשבילכם, רק תעזרו להדליק את הנרות של עם ישראל". עם סיום, הרב לווה על ידי תלמידי הישיבה ורבניה בשירי גאולה מרגשים, תוך שירה וריקודים. אנחנו מודים לכבוד הרב על הזכות הגדולה שבביקורו אצלנו ומאחלים לו המשך הצלחה רבה בשליחותו הקדושה- הפצת התורה בעמ"י והאדרתה.