![]() |
![]() |
|
אגרת ראש הישיבה- וימינו תחבקני |
||
|
תלמידים אהובים, בנים חביבים. אנו לקראת סיום ההתחלה, חתימתו של חודש אלול בישיבה. מחר, יום הכיפורים, נימצא כולנו במקום אחר אי שם למעלה. נאסוף את כל מאמצינו ומעשינו הטובים, ואת כל לימוד תורתנו הפנימית שהיה במהלך החודש, ויחד איתם נתעלה להיטהר לפני ה' בעיצומו של היום הקדוש. "אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש". המבדיל בין קודש לקודש, גם אנחנו יוצאים מן הקודש הנעים של הישיבה אל הקדושה השמחה של חג הסוכות בבית. הנה לקראת חג האסיף, נאספנו כולנו להכין עצמנו לחג הסוכות ולהמשיך את ה'אורות' של חודש אלול בישיבה אל חיק בתינו ומשפחתנו. בזמן הקצרצר שהיה לנו, הרמי"ם, השתדלנו גם אנחנו להעלות את דברי התורה על הכתב בחוברת המונחת לפניכם, כדי שנוכל לקחת מזמרת הישיבה לנגן אותה שוב, להנעימה למשפחתנו ולקשט בה (באופן רוחני) את סוכתנו. "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". בחסידות מבואר ש"שמאלו תחת לראשי", הם ימי הדין של ראשית השנה, ו"ימינו תחבקני" – היא הסוכה. "לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת". אנו רגילים לחשוב, שכיוון ש"שמאל דוחה" יש צורך להתרחק ממנה, ולהיות תמיד בבחינת "ימין מקרבת". האמת היא שהשמאל דוחה את מה שבאמת צריך לדחות – הקליפות, הדחפים והיצרים שנכנסו אלינו מבלי שבאמת רצינו אותם בתוכנו. בתחילת השנה הקב"ה מתחיל להתקרב ("קראוהו בהיותו קרוב") בשמאלו, בהנהגת הדין. בדרך זו מרים הקב"ה את ראשנו, גורם לנו להבין ש"הכל בראש", ומלמדנו שליטה עצמית, עשיית תשובה, עזיבת החטא, וידוי וכדו'. לאחר ששמאלו של הקב"ה עזרה לנו לעשות תשובה, לדחות את הליכלוך, ובזכות כך להרים את הראש - כעת "ימינך פשוטה לקבל שבים". בחג סוכות, חג האסיף, הבא מסטרא דימין (אהבה ושמחה), הקב"ה אוסף אותנו אליו באמצעות הסוכה שהיא בסוד "וימינו תחבקני". הסוכה היא כעין ידו של הקב"ה, כפי שנלמד מן הכלל הקובע את מינימום הדפנות לסוכה - "שתיים כהלכתם ושלישית אפילו טפח", המבטא באופן ציורי את מבנה היד המחבקת – הזרוע, האמה וכף היד שהיא הטפח. החיבוק האלו-הי נמצא סביבנו, מקיף את כולנו. לא רק את הראש – המחשבות, הכוונות והרצונות, אלא גם את הגוף על שלל כוחותיו. באופן זה כל פעולותינו הנעשות בסוכה – אכילה, שתיה, שיחה "טיול בסוכה" וכיוצא בזה– מחובקים בה'. איזו שמחה. הרבה למדנו מרבותינו ומחברינו אבל מתלמידנו למדנו יותר מהכל. חביבים מתוקים מזהב ומפז. אנחנו הרבנים, זו "העבודה" שלנו לדבר דברי תורה ושבח לקב"ה. בחלקכם נפלה הזכות להאיר מחדש את סוכתכם מתוך רצון, מתוך אהבה - לשמה. לחוש נכון איך ראוי להימצא בתוך חיבוקו של הקב"ה. קחו נא צידה קטנה לחג, מזמרת ישיבתנו ומשירתה של עכו, ועוד הוסיפו בנעם ובנחת רוח דברי תורה מלבבכם. ושמחתם בחגכם והייתם אך שמחים.
שמחים בכם בתורתכם ובעבודתכם וכבר מתגעגעים לשובכם הרב יוסי שטרן, חבורת הרבנים ומשפחת הישיבה כולה |
||
|
|
||